<h1>ראבי"ה סימן ק"ו</h1>
<h2>דף לח:</h2>
על ענין שלקות רבו המחלוק[ו]ת בגמרא. ולפי דרך האמת שלקות מברך בורא פרי האדמה, דבמילתייהו קיימא אע"ג דמישתנו. ובפר"ח פסק דהלכה כרב חסדא דכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו כגון קרא חייא וסלקא וכרוב שלקו בורא פרי האדמה דאישתנו לעילויא, ומיהו בסיפא דמילתא אר"ח כל שתחלתו בורא פרי האדמה כגון תומי וכרתי שלקו שהכל נהיה בדברו בהא לית הלכתא כוותיה דהא דר' יוחנן לא [קיימא] כוותיה דאמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו (מ)תחלה וסוף והמליח קיי"ל הרי היא כרותח והנה הוא כשלוק ומברך עליו תחלה בורא פרי העץ ולבסוף על העץ ועל פרי העץ וכו' שמע מינה דבמלתייהו קאי ואי אמרת בתחלה שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות אם כן מאי אסהדותיה דר' חייא בר אבא. ואיני יודע אם בגירסתו איתא כמו בגמרא דידן שכתוב דלמא בתחלה שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות ונשאר הדחיה. ומה שפי' ר"ח אם כן מאי אסהדותיה, איצטריך לאפוקי כמו שאמר לקמן בסוף פרקין לאפוקי ירק[י] שאינם טעונים ברכה לאחריהם. ומיהו נראין הדברים כמו שפסק, ולא סמכינן אדיחוי. וכל הדברים שראוים לאוכלם חיין ומבושלין וצלוין כגון בצלים ומיני קטניות ותפוחים ואגסים נראין הדברים כיון שלא אישתני לא לגריעותא ולא למעליותא דבמלתייהו קיימא ומברך עליהם תחלה וסוף כאשר בהיותם חיין, ובדבר זה לא הוצרכנו כלל לרב חסדא, דמלתא דפשיטא היא, אבל תומי וכרתי עיקר מאכלם חיין, ולהכי הזכיר רק אלו שנים כי יש הרבה חיין ומבושלים בשדה כגון קיטניות וירקות שאדם יוצא בהם בפסח דמברך עלייהו בורא פרי האדמה חיים ומבושלים כשאינם טפלים לפת. ומאן דאמר שלקות בורא פרי האדמה סבירא ליה אישתני למעליותא, כדמוכח ליה מתורמסא דאמרינן ביבמות ובעבודה זרה בסוף פרק ר' ישמעאל דאינו נאכל כמות שהוא חי, ולגבי בישול גוים מייתי לה התם, ולכך שולקים אותו ז' פעמים. ומיהו אנן קיימא לן דבכל ענין שלקות במלתיה קאי ואפי' תומי וכרתי: וליפתות הרי הם כתומי, ולאפוקי מר"ח דפסק ליפתות חיין שהכל נהיה בדברו, דלא דמי לקרא חייא דהיינו דלעת כדאיתא בנדרים גבי דלעת [הרמוצה], ותו דגרגלידי דליפתא משמע חיין מדקאמר בסמוך תבשיל דליפתא. ואע"פ שיש לדחות שמיירי במבושל (ו)אפילו הכי מסתברא כדפרישית, ומברך עליהם בין חיין בין מבושלין בורא פרי האדמה. וכן הדין בפירות האילן הנאכלים חיין ומבושלין דבמלתייהו קיימי, אם הם מה' המינים כדינם, ואם הם משאר המינים כדינם, וכן הדין בכבוש בחומץ בלא בישול: [ושלוק יותר ממבושל], ויש מפרש שהוא מבושל אך לא כשיעור בישול.
